תוכן עניינים:
וִידֵאוֹ: השפים מתקוממים נגד מנות הרשת ואין לי מה ללבוש
2024 מְחַבֵּר: Cody Thornton | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 12:34
אוף, איזה זקן, איזה משעמם.
זה כתוב foodstagramming. זוהי התופעה הפלנטרית של האוטוביוגרפיה של העצמי במסעדה. או במילים פשוטות: המאניה הכפייתית של צילום כל דבר אכיל שעובר בשדה הראייה שלנו (לאו דווקא בפה), בצעו אותו באינסטגרם על ידי קישוטו בפילטרים וינטג'ים רצוי, ואז פרסמו אותו ברשתות החברתיות.
רומן נרקיסיסטי קטן ומיידי שדיברנו עליו, דיברנו ודיברנו עליו.
מעל הכל, אמרנו על כך ש-foodstagraming היא בעיה במיוחד במסעדות, עד כדי כך שמדי פעם בניו יורק, או בכל מקום בעולם, הוא קופץ על מישהו שרוצה לאסור את זה. האחרון, בעל מסעדה ברלינאית, שהזהיר בשבוע שעבר בשלט התלוי בכניסה: "אסור לפרסם את המנות שלנו באינסטגרם".
אז למה לדבר על זה יותר? היום על "המאניה של לפרסם מה אתה אוכל" ועל "כוכבי המטבח שלא מתאימים", רפובליקה חוזרת. ומי אנחנו שנקרא את עצמנו, שכן אפילו תיקנו את הציטוט? (זו הפעם הראשונה שמישהו מזכיר את דיסאפור בגלל "האפשרות להשאיר הערות").
ליסיה גרנלו שאלה את דעתם של כמה שפים מקומיים בנושא.
יש כאלה שכמו ניקו רומיטו או משפחת סנטיני, בהתאמה שפים ובעלי הכוכבים Casareale בקסטל די סנגרו ו-Dal Pescatore בקאנטו sull'Oglio, אסרו בתחילה על צילומי המנות במסעדות שלהם, אבל אז אנחנו חשיבה מחדש.
כאלה כמו מאורו אוליסי, מסעדת שני כוכבים בסניגליה, ש"מייסרים" את עצמם. "מעולם לא חשבתי על תמונות כדבר רע. אבל יום אחד בא מישהו וצילם בסתר ופרסם הכל בפייסבוק, והעיר הערות לא הולמות על האנשים שמשרתים בחדר. אני חייב להודות שהתעצבנתי מאוד".
כאלה כמו Ilario Vinciguerra, מהמסעדה באותו שם בגלארטה, לפיה תמונה עם סמארטפון היא יופי בלי נשמה.
ואלה כמו ג'ובאני גראסו, כוכב מישלן של La Credenza di San Maurizio Canavese, שבמקום זאת מאשרים כי שיתוף חוויה יכול להיות שימושי למסעדות.
בקיצור, אין קו כללי. כמו גם בקרב הקוראים. מנפה בין ההערות הישנות שמצאתי:
אפיקוריאנים:
"ניסיתי… אבל אחרי שצילמתי את המתאבן, שכחתי את האייפון והקדשתי את הלב והנשמה להנות מהארוחה! חזקים ממני, בשולחן אנחנו הולכים ליהנות מאוכל ולשמור אותו בזיכרון שלנו ולא בין הצילומים שנשכח במהרה…".
ניקוי רעלים חוזר בתשובה:
"עכשיו הפסקתי. זה כמו לבשל תוכניות טלוויזיה: יותר מדי, משעממות, חוזרות על עצמן ובעיקר חסרות תועלת".
לְמַתֵן:
"כמו בכל דבר, עודף מטריד, הדבר הנמדד לא! שמתי לב לשפים רבים שמחים להצטלם. סבלנו כבר עשרות שנים שהשכן לשולחן מעשן סיגריה אחת אחרי השניה, אנחנו יכולים לסבול גם מתלהב שמצלם סינטה…"
לוגיקה:
"אם זה רק עניין של אכילה, בוא נסיים עם המכות האלה בצלחת ונחזור למנות הטברנה, מוקצף עם מצקת והרבה ברכות. אחרת, אם נמשיך בסיפור שגם העין רוצה את חלקה, עלינו להתפטר מכך שאפשר לרצות זיכרון של דבר יפה".
פסיכואנליטיקאים:
"השימוש בתמונות כדי לזכור ארוחת צהריים הוא קצת ניוון הנובע מהצורך להופיע, לאשר רגע, את מערכת הכוכבים ופולחן התמונה. מבט קצת אוניסטי על המטבח, עם נטייה לבידוד, שזה ההפך מהמשמעות של להיות ליד השולחן"
זיהית את עצמך?
אבל בסופו של דבר, השפים "במרד נגד מנות הרשת" (אה, הטיטולים) צודקים, כן או לא?
מוּמלָץ:
חזרת המשחק בין השפים הגדולים ו-10 מנות שאי אפשר לפספס
רשימת המנות הטובות ביותר בכיכוב המבוססת על משחק לפי אי הסכמה
להבת לזניה של חג המולד: בולוניה נגד. נאפולי נגד פסטו נגד וינצ'יסגרסי נגד אמו של הלונגבוטום
נכון שאנחנו לא מדברים הרבה על לזניה. ופגענו! לזניה גורמת לך ליהנות. וזה מוסד. אבל מעט נאמר על דיסאפור (לפי כמה אנליסטים יקרים שהושאלו מממשלת מונטי זה מצוטט ביחס של 1/1588 עם בונצ'י יצרנית הפיצה). הסיבה התת מודע (?) האם כנראה היותו מנה כזו […]
מאסימו בוטורה אינו בין השפים הטובים בעולם, לדברי השפים
השפים הטובים בעולם מצביעים לשפים הטובים בעולם ב"100 השפים הטובים בעולם 2020" ובאופן קצת מפתיע - אין זכר למאסימו בוטורה
איפה השפים אוכלים: המסעדות האיטלקיות המועדפות על ידי השפים המפורסמים ביותר - דָרוֹם
דמיינו את השף, או יותר נכון את השף המפורסם הגדול, יושב ליד השולחן. סוג של מורה בתיכון שמתקן את שיעורי הבית שלו בכיתה עם משקפיים חצי באף. כך אני מדמיין אותם מככבים במיוחד כשהם אוכלים במסעדות של אחרים. במקום זאת, נראה גם שבמקרים מסוימים הם נהנים ואוכלים כל כך טוב […]
ג'אנפרנקו ויסאני לשרזי א-פרטה: קללות וחילול השם, הרשת נגד השף
מחלוקת של אנשי הרשת נגד הביצועים של ג'אנפרנקו ויסאני בסרט ברצינות: יותר מדי קללות וחילול השם