לקוח שמבקר אותנו לא יסולא בפז
לקוח שמבקר אותנו לא יסולא בפז

וִידֵאוֹ: לקוח שמבקר אותנו לא יסולא בפז

וִידֵאוֹ: לקוח שמבקר אותנו לא יסולא בפז
וִידֵאוֹ: אברהם טל ובניה ברבי - מי לא יבוא 2024, מרץ
Anonim
תמונה
תמונה

חזרתי למועדון אחרי הרבה זמן, לפחות שנה וחצי חלפו מאז הביקור האחרון שלי. הייתי שם בצהריים, ובטוח שהמקום ראוי לעצור באותה הזדמנות, אז אני מחנה את הסמארט הנאמן שלי ויוצא. אני נכנס, אני רואה חדשות במסעדה, אני קולט את הבעלים אבל אני לא מברך אותו מיד כי הוא היה עסוק באדם אחר, אז אני מנצל את ההזדמנות להזמין.

האנשים בדלפק השתנו כולם, בהשוואה לפעם הקודמת: חייכניים, מוכנים, חצופים ומסוגלים להציג כל מוצר עם שפע של פרטים ותצוגה מהירה. על הפרוסות של מה שביקשתי, הוכנס להפליא מזלג פלסטיק קטן, כן, בדיוק זה שרואים בתמונה, ארוך כף היד. מטרתו המקורית היא לעזור ללקוח לאכול את כל התיבול השופע והיקר של המנה שהוזמנה, אבל לא בשבילי. המזלג הזה אמר לי הרבה, החל מאיך מקום שבעבר ספג ביקורת על השירות שלו, עשה משהו מוחשי כדי לשפר אותו.

הוא סיפר לי על המגשים החדשים וגם על ההתלהבות החדשה של הצוות, עד כדי כך שנראה היה שהוא שותף להצלחת המקום, כמו שעכשיו לכל לקוח יש הסבר על מה שהזמין וקורט של היסטוריה של המקורות של מה שיש במגש., כל זה מסופר בארבע מילים-ארבע, ומסיבה זו בדיוק, נעים ולעולם לא משעמם. ביליתי כמעט שעה בתוך המקום הזה, באותו שלב חדש לי, כי מה שהיה לי בזיכרון זה לא זה. המזלג סיפר לי על הבעיות שהיו ואיך התגברו עליהן, והראה לי איך הכל עבד אחרת היום.

אבל, מעל הכל, המזלג גם חזר על משהו שתמיד היה בדעתי, והוא שהלקוח הוא זה שמשפר אותך, שביקורות, בכל דרך שהועברו, עם המפתח הנכון הן זהב ומאפשרות גם את הטוב ביותר לכולם. לעשות קפיצת מדרגה נוספת, כי כל אחד, נעזר או לא מאנשים מנוסים יותר, יכול וחייב להשתפר. אז, בזמן שהייתי שם לפני שהבעלים הספיקו לי שתי דקות, המזלג הצביע לי על כמה התלהבות מאחורי הדלפק, עד כמה כל החבר'ה הפרטיים בשירות בקיאים בנושא, ושתמיד היה חיוך ומילה מסבירת פנים, למרות המקום המלא.

ואז, כשהבעלים השתחרר, השתתק המזלג ונשאר בכיס שלי, בזמן שדיברתי עם הבוס שלו על שמרים, בצקים, מתכונים, חיטה, אוכל טוב והרבה דברים מהחיים, לצערי לא כולם יפים אבל ברזולוציה, מאלה שבסופו של דבר מאחדים ומטמיעים אותנו. לבסוף, שמתי לב עד כמה הבעלים והמזלג דומים זה לזה, וכמה דברים משותפים עם החבר'ה בדלפק. אני צריך לקרוא לזה הרמוניה, אבל זה אנדרסטייטמנט. אני יותר אוהב לדבר על ה-Genius Loci, שהוקם שם

בסופו של יום, עכשיו בבית, הוצאתי את המזלג ושמתי אותו על השולחן ליד המחשב, והוא המשיך ואמר לי שאפשר לשנות, שכולנו צריכים לשאוף לשיפור ולהשתמש בכל האמצעים. לקבל הצעות ולתרגם אותן לשינוי, שלא מפסיקים ללמוד ושיש תחומי טעם שעדיין לא נחקרו, מעל הכל יש עוד הרבה תרבות להפיץ, ואפילו מזלג פלסטיק קטן, מונח על פרוסה נהדרת של פיצה, יכול ללמד הרבה את כל אחד מאיתנו, לקוח או מסעדן מי הוא, ולומר לו שלעתים קרובות, השינויים הגדולים ביותר מתחילים מהדברים הקטנים.

לכמה מהדברים הקטנים האלה אתה שם לב במועדון? אילו סימנים אתה קולט המעידים על שינוי חיובי? האם אתה מקשיב לתשומת הלב הקטנה שהבעלים מראים כראיה למאמץ שלהם לשרת טוב יותר את הלקוח? והשליליים? בואו ננסה להכין רשימה ביחד…

אה, מי שרוצה להכיר את המזלג באופן אישי, צא לטיול לפיצריום ברומא, אצל גבריאל בונצ'י.

מוּמלָץ: