Il Buonappetito: ארוחת הערב הקסומה של קוקו
Il Buonappetito: ארוחת הערב הקסומה של קוקו

וִידֵאוֹ: Il Buonappetito: ארוחת הערב הקסומה של קוקו

וִידֵאוֹ: Il Buonappetito: ארוחת הערב הקסומה של קוקו
וִידֵאוֹ: קטני - 5 פרקים ברצף! 2024, מרץ
Anonim

להביא ילדים או לא להביא ילדים זה אותו הדבר: לך לראות את קוקו. זה תכשיט. תענוג. סרט מעולה לכל גיל. והוא יוצא בבתי הקולנוע כבר כמה שבועות ואולי הוא לא יחזיק הרבה זמן (חייב לראות בקולנוע).

"אבל מה נכון - להגיד את זה עם אנטונינו (די פייטרו, לא Cannavacciuolo) - סרט האנימציה האחרון של פיקסאר איתנו הגרגרנים?" אתה תשאל. יש לזה קשר. יש לזה קשר. אם כי לא במבט ראשון.

כדי לסכם בקצרה את הסיפור המתרחש בכפרי מקסיקו, אני גונב את התקציר של מריאנה קאפי על Mymovies:

"מיגל הוא ילד קטן עם חלום גדול, להיות מוזיקאי. חבל שמוזיקה נאסרה במשפחתה במשך דורות, מאז הסבתא רבא אימלדה ננטשה על ידי בעלה הגיטריסט ונשארה לבדה לגדל את קוקו הקטנה, כיום סבתא רבא הקשישה והחלשה של מיגל. אולם ביום המתים, עייף מלהיכנע לאיסור הזה, בן השתים-עשרה גונב גיטרה מקבר ומוצא את עצמו חוצה בקסם את הגשר בין עולם החיים לזה של הנשמות".

וכאשר מיגל מגיע לעולם המתים, ההרפתקה הופכת לפנטזמגורית ומרגשת. אבל, אתה תחזור, "מה הקשר לאוכל?"

לאוכל יש קשר לכך כי בתרבות המקסיקנית, כמו במסורות רבות אחרות, המגע עם החיים שלאחר המוות עובר בעיקר דרך המטבח: לנפשם של יקיריהם, משפחות - כולל מיגל - מכינות נשפים, סלסלות פירות, ממתקים, מעדנים. "היוצאים היקרים" מוזמנים לארוחת ערב עלי אדמות, להיות עם יורשיהם סביב השולחן.

בין היתרונות הרבים של קוקו יש אפוא גם את זה של להדגיש כי התשוקה לאוכל אינה הרגל של חיפוש תענוגות אלא מהווה גשר, בין אנשים, בין תרבויות, אפילו בין החיים ולא עוד.

ואם המטבח טוב - אבל טוב טוב טוב - אז כן, הוא מסוגל גם להחיות מתים.

מוּמלָץ: