תוכן עניינים:
וִידֵאוֹ: להיות צליאק זה לא טרנד, זה וחייב להישאר מחלה
2024 מְחַבֵּר: Cody Thornton | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-16 12:34
ובסופו של דבר מגיע מייל למערכת שלנו שהוא כמעט מוצא, קודם, בקשה לעזרה ממסעדן מותש כעת לבקשות ולחובות שעל חטיבת המטבחים לעמוד בהן כאשר הוא חושש בחדר.:
הצליאק המזויף
ההיפוכונדר, זה שאין לו כלום מלבד מרגיש את כל רוע העולם כולל צליאק, וכאילו זה לא מספיק, הוא גם אופנתי וטרנדי, ולכן עוד יותר צליאק מזויף, כי היום "ללא גלוטן" זה כמו טבעוני: מגניב, אכן, יותר!
אז הנה קטע מהמייל שקיבל המסעדן העייף, עכשיו טרף לייאוש.
יקירי דיספור, למה שלא תעשה חלק טוב ממה שקורה במטבח של מסעדה כשאתה אומר שאתה צליאק, למשל:
- אזור מטבח מנוקה לחלוטין
- אדם מתנתק ומתמסר רק להכנת האוכל של הצליאק לאחר שהחליף את המעיל שלו ורחץ בקפידה את ידיו עד לזרועותיו
- המלצר מביא את מנת הצליאק בנפרד מהאחרים
וכשרואים את צליאק סקופנרסי בעיצוב עצמי בפירורי לחם מהחבר לשולחן, או אופים בעליזות בפסטה של השכן "אל תדאג אני לא ממש צליאק, אני מעדיף לאכול ללא גלוטן", בהתחשב בכל עבודה שנתת לעצמך, האם הם מפנים אותך קצת?
להיות צליאק זה לא ואסור להפוך לטרנד, זה וחייב להישאר מחלה.
ברור שכאשר הלקוח מתחיל משפט ב"סליחה, אני חולה צליאק", כבר ב"ג" הראשון נתפס המסעדן בסערת קרביים מובנת, אבל מול מחלה, חוסר סובלנות, לא מסתכלים בכל דבר ולהפעיל את כל הנהלים המבטיחים את זכות הקדושה ליהנות מארוחה חלילה.
אבל כשהאורח בהחלט לא צליאק? מתי, על פי הודאתם, אתם מעדיפים לסעוד רק בלי גלוטן?
זה כאשר נראה שהיחידה שלנו סובלים מאי-סבילות לגלוטן, לא נתמכת בניתוחים רפואיים או דיווחים קליניים, והכי הרבה שקרה לו היה להרגיש כובד קל בבטן כשהוא זרק שלוש פיצות ושתי "פאנל e panelle" חנק לצינור הוושט?
הטפינו לא יודע לאיזו עבודה נושאת חטיבת מטבח, בעיקר בשעות החמות של השירות.
הוא רק רוצה להגן על עצמו על רעיון חוסר הסובלנות שלו, אבל, מעל הכל, הוא רוצה להיות שונה עם חברים, אכן שונה באופנה. מה עדיף? ומה יותר קל בזכות הסיוע לאי סבילות לגלוטן?
ובכן, צליאק מזויף שאתה שום דבר אחר, עכשיו אין לך יותר תירוצים. עכשיו אתם יודעים מה קורה כשאתם מזכירים במקום ש"אולי" אתם לא סובלניים לגלוטן.
שים יד על המצפון שלך, לך למצפון טוב וחזור רק עם מבחנים בלתי ניתנים להפרכה ביד. אתה וחוסר הסובלנות ה"אולי" שלך.
מוּמלָץ:
שגרירות קוויסטלו: למה להיות נורמלי כשאפשר להיות מאושר?
חביתה עם בצל אביבי, פצפוצים, סורביר ד'אגנולי, סלמי שום, חלזונות, לחמים שטוחים, רגלי חזיר מבושלות, פרמז'ן עתיקה מאוד, קולטלו, סבריסולונה… בקיצור, כפר מנטואה, או ליתר דיוק קוויסטלו, כפר לא רחוק מהכביש המהיר. ובכל זאת שדות, תעלות השקיה, קפון, חוות פרות וחזירים, תירס ודלעות. ובקיסטלו, השגרירות, פרימדונה היסטורית […]
נימוסי סמארטפון בשולחן: למי שלא יכול להתאפק וחייב להציץ
הפעם היחידה שהייתי אסירת תודה על כך שישבתי לידי סמארטפון במסעדה, הייתה כשהקימו אותי, ורק הוא שמר על כבודי, ונתן לי מראה של אשת עסקים שמתעצבנת על העיכוב של המארח שלו. כשעזבתי, הם כמעט התנצלו בפניי. שם, […]
ללא גלוטן. באיטליה אין תענוג להיות צליאק
בין ההנאות הגסטרונומיות שמתי על הפודיום פיצה, ספגטי ולחם, הטוב. חבל שעבור אחד מכל 100 איטלקים השמחה הפשוטה הזו היא בלתי מוגבלת: אני מתכוון לצליאקים. כל עוד הבעיה אינה מערבת אותנו ממקור ראשון, קשה להבין את הקשיים והמגבלות הפוקדים אנשים חסרי סובלנות […]
אני רוצה להיות שף קונדיטור: דת איטלקית חדשה ולא טרנד
אני רוצה להיות קונדיטורית. מקצוע שמושך אליו יותר ויותר כפי שמוכיחים הסולד אאוט בקורסים בבית הספר
פאנסה: אם אתה צריך להיות זכר כדי להיות שף קונדיטור
חנות שוקולד ידועה בפאנסה מפרסמת מודעת דרושים: עם זאת, היא מחפשת במפורש שוליה שף קונדיטור